אבל למה אנחנו ?

" אבל למה אנחנו ? " ניקרה השאלה במוחי.

שנים על גבי שנים , דורות על גבי דורות – היהודים.

" אבל מה הם רוצים מאיתנו ? ".

חיפשתי. רציתי להבין. ההסברים ששמעתי לא הניחו את דעתי.

יום אחד שמעתי את הרב ד"ר מיכאל לייטמן , מייסד ארגון קבלה לעם.

הקשבתי להסבר. ולראשונה מזה שנים נחה דעתי.

" ברור " אמרתי לעצמי , " כעת הכל ברור , איך לא חשבתי על זה בעצמי ? ".

" תפקיד " , " העם הנבחר " , " ואהבת לרעך כמוך " , הקוביות החלו מסתדרות במקום.

הקוביות הללו שהיו פזורות כל השנים.

" או.קי , אז מה עכשיו ? מה אני עושה עם המידע הזה ?" , תהיתי.

" איך הופכים את המשוואה ? אני רק בחורה מחיפה מול כל המצב הזה , פסיק קטן בבלאגן גדול ".

המשכתי להקשיב לדברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן , הוא סיפר שהוא בסך הכל מעביר את דברי המורה שלו , הרב"ש – הרב ברוך שלום הלוי אשלג.

שמעתי שיש עוד אנשים כמוני ששאלו ותהו בדבר השאלה ,לתדהמתי , גיליתי שיש עוד המון אנשים מהארץ ומהעולם שהשאלה הזו העסיקה אותם המון שנים.

רציתי להכיר אותם , אבל פחדתי. חיכיתי , אספתי אומץ.

לבסוף התקשרתי. שאלתי " איך מתקדמים מכאן ? ".

הבחורה שענתה לי הייתה נחמדה ומסבירת פנים. הציעה שאגיע לערב מבוא ואתרשם.

הסתבר לי אח"כ שזו היתה תחילתה של ידידות מופלאה , עם אנשים שבדיוק כמוני , רק רצו לדעת :

" אבל למה אנחנו ? ".

רק ביחד

אנחנו יודעים את זה.

אנחנו יודעים את זה מהרגשה.

זה קורה לנו כל פעם בעת צרה.

זה בא לנו כל כך בטבעיות.

אנחנו יודעים את זה.

אנחנו מתרגשים מזה.

זה חונק אותנו בגרון מדמעות.

בתוך תוכנו אנחנו יודעים ומרגישים שאנחנו אחד יחיד ומיוחד.

זה הטבע שלנו.

זה בדם שלנו.

ובזמן צרה ומצוקה כאשר באים עלינו לכלתנו

אנו עוברים בשנייה למצב הזה.

אבל התגלית הגדולה שלמדתי ב 10 השנים האחרונות היא ,

שאנו יכולים להיות במצב הזה גם מבלי להיות מאוימים קיומית.

למעלה מ 10 שנים חבריי ואני לומדים ומתרגלים להיות במצב הזה.

וזה אפשרי. זה דורש תרגול אבל זה אפשרי.

אנחנו מתרגלים זאת בבתי " קבלה לעם " בארץ ובעולם.

הלוואי ותבואו גם.

שמע ישראל

אלפי שנים חזרו ואמרו שהלב שבגופנו הוא מקור הרגשות,אין ספור פיוטים,ספרים וציטוטים בכול השפות, שייכו אהבה שנאה קנאה וכבוד אליו.

לפני כ- 40 שנה בא פרו' ברנארד וטרף את האמירות הללו. בהשתלות הלב שביצע נחשף לכול שמדובר במשאבה מכאנית  בלבד.

מתברר שהמקור המעורר אותנו לערך הנקרא אהבה נסתר מאיתנו.

שמע ישראל הוא צרוף של 2 מילים הבונות פסוק שלם שעומד בפני עצמו ומעורר כול אדם באשר הוא אדם.

מה ממגנט בצרוף המילים הזה?

גם בלי דעת את המשכו, פסוק זה מרכיב בתוכו פניה ובקשה המתאימים לכול מצב. שיגרתי או קיצוני. טוב או רע, מר או מתוק, בחושך או באור.

למה? כי יש בהן  שלוב של פניה והודיה בו זמנית המפנות אותנו למקור, לשורש.

שמע ישראל במלאו, זו הצהרת האמונה הבסיסית ביותר בקיומו של כוח השולט בכול.

לפי חכמת הנסתר כוחו של הטבע הכללי הוא השולט ומכוון הכול בהשפעה ואהבה. רק שהוא מוסתר מאיתנו. ישנה שיטה שדרכה ניתן להסיר הסתרה זו ולהרגיש בינינו בשליטתו, וגם לכוון את עצמנו נכון אליו.

מה חסר לנו?

חסר בנו אותו כלי הרגשה המתאים לתכונתו של אותו כוח.

השיטה מלמדת שישראל הם אלו המכוונים ישר – אל אותו כוח טבע שכולו אמונה. לכן הפניה אליו היא  להתכנס לקבוצות- עשיריות בה ניתן לבנות ולייצב בין חבריה את כלי האמונה. אסור לנתק את הקבוצה מאותו כוח טבע כללי כי הוא מתממש בקבוצה כמערכת הקשר הנכון בתוכה.

כשהמערכת עובדת כך, כולנו שבים להיות מחוברים במערכת קשרים טובה כמו שהיינו  מלכתחילה. בה מבקשים לחזור ולהתקרב רגשית האחד לשני מעל הדחייה הטבעית שבונה בנו כוח האגו.

תהליך זה דורש זמן ומאמץ בו כול אחד בקבוצה דואג לעורר את חבריו להיות ערבים בזה שמבקשים יחד שהכוח העליון יעזור לבנות חיבור נכון בינינו, ובינינו לבינו. כתוצאה מניתוק הקשר עם אותו כוח טבע נוצרו המיסטיקות, לעומת זאת, כשישר-אל ממלאים את תפקידם, גורמים הם במו ידיהם לאהבה בעולם ואלינו.

לזה מצפה כבר כול העולם.

הנשמה שלנו זוכרת

במקרה תוך שיטוטי ברחבי האינטרנט, שמעתי את שירתו של אורן לוי בכנס 'קבלה לעם', הוא שר את הפיוט "אהבת הדסה" מאת הרב שלום שבזי- זהו אחד משירי הגאולה המפורסמים והחביבים ביותר על יהודי תימן, הוא מכיל שילוב יסוד האהבה כביטוי אלגורי לכיסופי הגאולה.

לינק להאזנה ביוטיוב:

https://www.youtube.com/watch?v=UVC3AH1g0a0&index=1&list=RDUVC3AH1g0a0

מעולם לא שמעתי שיר זה, אך קולו של אורן הימם אותי, פשוט נגע בנשמתי, הוביל  אותי למקום וזמן אחרים לגמרי שאינני מכירה. הייתי מוקסמת והרגשתי שנפלתי למעמקים. מגע קסם בלתי מוסבר שעורר חושים נסתרים.

ודאי יצא לכם לחוש כמוני פעם ואם לא, אתם מוזמנים לנסות להאזין לשירה קסומה זו של אורן ואולי גם עליכם תהיה השפעה דומה..

זו תופעה שכיחה לרבים מאיתנו, שבה תוך האזנה למוסיקה או לשיר מסוימים אנחנו 'נעלמים' מהמציאות הנוכחית למקום ולזמן אחר, פתאום עולים בנו זיכרונות מאנשים ומקומות רחוקים, או שפשוט עולה תחושה רגשית חזקה.

למוסיקה, יש השפעה טרנספורמטיבית עלינו.

אני חושבת שזו אחת הסיבות שהמוסיקה מהמקורות, היא כה משמעותית לרבים. היא נוגעת בנשמתנו.

לפעמים היא גם נוגעת במקומות בנפש האתנית שלנו בתת ההכרה שאנחנו לא מודעים אליהם.

אבל הנשמה שלנו זוכרת.

זה הקסם של המוסיקה.

היא חזרה בתשובה

אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה
הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה:
צדיקים מלמדים לה דיני יראים –
לא תשוב עוד לפקוד את שדותי החוטאים.

עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט
צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות.
קרסולה העדין בפוזמק הארוך
על חלקת ירכה, מתחתל הוא ברוך.

שערה הארוך, הגולש ויורד
נאסף והושפל וכלאוהו כעת
במטפחת שביס נאנק מתפרץ
והרבי אומר שצריך לקצץ.

מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים.
נאלמה לשונה שידעה תפנוקים
ושפתיה רכות ונעות בתפילה.
מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה.

מאושר הספרון שאוחזת ידה
בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה
בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף.
היושב במרומים בודאי מזדקף.

וכעת לשידוך הוציאוה לשוק
ואני הנגזל מרומה ועשוק
חילוני עד כאב ואוהב כמאז
הותירו אותי מחוץ למכרז.

והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט
בין סדיני הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר.

התייחסותי לשיר שנגע לליבי: גבר מחפש תשובה לתהפוכות חייו, שר לאישה שהיתה קרובה לליבו וגופו, אשר עזבה את עולמה החילוני לטובת העולם החרדי. את כאבו הגדול מהפרידה הוא שוזר במילים של קטנות, של שאלה וזעקה למול  השינוי החיצוני בגופה ובחייה שכביכול לא יהיו יותר מנת חלקו. עלבונו ואומללותו על כך שהיא לא הסתפקה במה שנתן לה ובחרה ללגום ממעיינות עולם התורה, וקנאתו שהיא מצאה תשובה והוא עדיין שואל.

אני אישית לא מכירה מקרוב חוזרים בתשובה ומתוודה שעולמם המסוגר תמיד סיקרן אותי , אולי באמת שם נמצא הסוד, שכן כתוב: "מכסים טפחיים".