היא חזרה בתשובה

אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה
הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה:
צדיקים מלמדים לה דיני יראים –
לא תשוב עוד לפקוד את שדותי החוטאים.

עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט
צחור שדיה כיסתה במלבוש של צניעות.
קרסולה העדין בפוזמק הארוך
על חלקת ירכה, מתחתל הוא ברוך.

שערה הארוך, הגולש ויורד
נאסף והושפל וכלאוהו כעת
במטפחת שביס נאנק מתפרץ
והרבי אומר שצריך לקצץ.

מבטה אור אחר, לא עוד גיץ וברקים.
נאלמה לשונה שידעה תפנוקים
ושפתיה רכות ונעות בתפילה.
מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה.

מאושר הספרון שאוחזת ידה
בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה
בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף.
היושב במרומים בודאי מזדקף.

וכעת לשידוך הוציאוה לשוק
ואני הנגזל מרומה ועשוק
חילוני עד כאב ואוהב כמאז
הותירו אותי מחוץ למכרז.

והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט
בין סדיני הרכים, לעונג שבת
ואני האומלל, מה אוסיף לדבר
לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר.

התייחסותי לשיר שנגע לליבי: גבר מחפש תשובה לתהפוכות חייו, שר לאישה שהיתה קרובה לליבו וגופו, אשר עזבה את עולמה החילוני לטובת העולם החרדי. את כאבו הגדול מהפרידה הוא שוזר במילים של קטנות, של שאלה וזעקה למול  השינוי החיצוני בגופה ובחייה שכביכול לא יהיו יותר מנת חלקו. עלבונו ואומללותו על כך שהיא לא הסתפקה במה שנתן לה ובחרה ללגום ממעיינות עולם התורה, וקנאתו שהיא מצאה תשובה והוא עדיין שואל.

אני אישית לא מכירה מקרוב חוזרים בתשובה ומתוודה שעולמם המסוגר תמיד סיקרן אותי , אולי באמת שם נמצא הסוד, שכן כתוב: "מכסים טפחיים".